החלטה בתיק ב"ש 6176/06

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום ובו שני אישומים. באישום הראשון מיוחסת למשיב עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגדר האישום השני מואשם המשיב בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים        335(ב)(1) ו- 334 לחוק הנ"ל), של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק הנ"ל), ושל איומים (לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל). על-פי הנטען, העבירות בוצעו כלפי רעייתו של המשיב (להלן: המתלוננת).

2.         עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. בדיון בבקשה זו חלק בא כוחו של המשיב על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום, והוסיף וטען, כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בהודעותיו כפר המשיב במיוחס לו, אם כי אישר כי במועד הרלוונטי לאישום השני אכן היתה מחלוקת בינו לבין המתלוננת, אשר במהלכה נקטה המתלוננת באלימות כלפיו.

3.         העבירות המיוחסות למשיב נעברו, כנטען, כלפי רעייתו, המתלוננת, לה נישא ביום 8.9.05. על פי האישום הראשון, זמן קצר לאחר הנישואין החל המשיב לקלל את המתלוננת, להשפילה ולנקוט כלפיה באלימות. בין היתר, במהלך חודש דצמבר 2005 השליך המשיב על המתלוננת פסל עשוי נחושת אשר פגע ברגלה וגרם לה להמטומה ולכאבים. בעקבות מעשה זה עזבה המתלוננת את דירת בני הזוג ושבה להתגורר בבית הוריה ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים.

לאחר שהמתלוננת שהתה תקופה מסוימת בבית הוריה (כפי שהדבר עולה מההודעות שבתיק החקירה), היא שבה ביום 11.2.06 להתגורר עם המשיב, לאחר סולחה שנערכה ביניהם.

האישום השני מתייחס לאירוע שהתרחש למחרת היום, ביום 12.2.06, בשעות הערב, כאשר שוב החלו סכסוכים בין בני הזוג. נטען, כי המתלוננת סירבה לקיים יחסי מין עם המשיב עקב כאבים מהם סבלה, שעשויים היו להיות קשורים להריונה. עקב כך הלם המשיב באגרופיו בבטנה של המתלוננת, תפס את ראשה והטיחו בשידה הסמוכה למיטה. בהמשך, יצא המשיב מחדר השינה וחזר כשהוא אוחז בידו שיפוד לוהט. המשיב איים על המתלוננת שיגרום לה לצלקות שישחיתו את פניה ולאחר מכן התקרב למתלוננת בכוונה להצמיד את השיפוד לפניה. המתלוננת הגנה על פניה באמצעות כפות ידיה ותוך כדי כך נכוותה בגב כפות הידיים. המתלוננת הגיעה לבית החולים הדסה הר הצופים ושם הוברר כי היא סובלת מחתך במצחה ומכוויות על גב כפות הידיים.

4.         חומר הראיות שבידי המבקשת מבוסס, בעיקרו של דבר, על הודעותיה של המתלוננת. עם זאת, להודעות אלה נמצא חיזוק בראיות נוספות. החיזוק העיקרי מצוי במסמכים הרפואיים מבית החולים, התומכים בגרסת המתלוננת על כך שנפצעה במצחה ונכוותה בכפות ידיה, מה שמתיישב עם גרסת המתלוננת בקשר לכך שהותקפה על ידי המשיב באמצעות שיפוד לוהט וראשה הוטח בשידה.

באשר לאירוע המתואר באישום הראשון, הודעות המתלוננת נתמכות בהודעותיהם של עדים נוספים. אין מחלוקת שבחודש דצמבר 2005 עזבה המתלוננת את המשיב ושבה להתגורר בבית הוריה. מהלך זה מצביע על חיכוכים בין בני הזוג. אביה ואחיה של המתלוננת מסרו בהודעותיהם שזו סיפרה להם על זריקת הפסל לעברה וגם העובד הסוציאלי פאדי עבד רבה, שלפניו התלוננה המתלוננת על מערכת היחסים בינה לבין המשיב עוד ביום 29.12.05, אישר, אמנם במענה לשאלה "מדריכה", שהמתלוננת סיפרה לו על פסל שהושלך לעברה. מדובר בנתון ייחודי ביותר, שחוזר ומוזכר במספר הודעות, מה שמקנה לגרסה בדבר זריקת הפסל משקל מיוחד, ובוודאי שדי בראיות אלה לצורך ביסוסן של  ראיות לכאורה בשלב זה של ההליכים ולצורך הבקשה למעצר המשיב.

5.         המתלוננת מסרה בהודעותיה, כי לאחר ששבה מבית הוריה להתגורר עם המשיב, ביום 11.2.06 בשעות הערב, קיימו השניים יחסי מין בהסכמה. במהלך קיום היחסים חשה בכאבים ולכן סירבה לחזור ולקיים עם המשיב יחסי מין. ביום 12.2.06, לאחר שדחתה את המשיב, החל זה לקלל אותה, לזרוק לעברה חפצים שונים, היכה על בטנה באגרופיו והטיח את ראשה על השידה שליד המיטה. כאמור, אכן נגרם למתלוננת פצע במצחה. המשיב יצא מחדר השינה לעבר המטבח, וכששב לחדר השינה, אחת מידיו הוסתרה מאחורי גבו. המשיב איים על המתלוננת שיגרום לה לצלקות בפניה ואז הסתבר לה כי הוא מחזיק בידו שיפוד ברזל. המתלוננת ביקשה להגן על פניה ואז נכוותה בגב כפות ידיה. לאחר מעשה זה יצאה המתלוננת מהבית ולקחה מונית במטרה להגיע לבית הוריה, אך הנהג הביאה לבית החולים הדסה הר הצופים.

לגירסת המתלוננת, האירוע האמור התרחש בבית בני הזוג שבדחיית א-סאלם שבענתא, באיזור שועפט.

6.         לטענת המשיב, אכן פרץ ריב בינו לבין המתלוננת, אשר במהלכו היא שברה פלאפון, קיללה אותו, זרקה כיסא, סטרה בפניו ובעטה בתנור חימום. בעקבות מעשים אלה עזב המשיב את הבית ואז הבחין שגם המתלוננת יצאה מהבית, עצרה רכב פרטי ששימש להסעת נוסעים בשכר, ונסעה. המשיב הכחיש כי קיים יחסי מין עם המתלוננת ולא היה בפיו הסבר לחבלות שנמצאו על גופה.

7.         כפי שציין הסניגור המלומד, לא ניתן להתעלם ממספר סימני שאלה שבכוחם לכרסם בראיות שעליהן מבקשת המבקשת להסתמך. לטענתו, גם לא ניתן לקבוע שיש בידי המבקשת ראיות לכאורה בקשר לאישום הנדון.

ענין אחד שנזכר על ידי הסניגור הוא קיומה של סתירה, שהיא אכן תמוהה, בין הודעות המתלוננת ואביה לבין יתר ההודעות שנמסרו. לגירסת המתלוננת ואביה, האירוע החמור המתואר באישום השני התרחש בדחיית א-סאלם, ואילו על פי גירסאות של עדים נוספים, כפי שיפורט להלן, האירוע התרחש בדירה אחרת, אותה שכר המשיב לקראת שובה של המתלוננת מבית הוריה, והמצויה בשכונת אל-עזרייה. בחומר הראיות לא מצוי הסבר לסתירה האמורה.

נושא נוסף שהודגש ע"י עו"ד דראוושה, נוגע למחדלי חקירה. העד פאדל עג'לוני, אשר פעל בשמו של המשיב להשגת הסדר בין בני הזוג, ואשר גם על פי עדותו האירוע המתואר באישום השני התרחש באל-עזרייה, מסר בהודעתו כי כאשר הגיע לדירת בני הזוג בעזרייה, לאחר ששמע על הריב ביניהם, פגש בבעל הבית שהשכיר את הדירה למשיב ושמע ממנו שהוא ראה את המתלוננת יוצאת מהבית  כשתיקה בידה ואף שוחח עמה. דהיינו, מעדותו של עג'לוני עולה, כי לכאורה יש חשיבות בגביית הודעה מאותו בעל בית, אשר הבחין במתלוננת סמוך מאד לאחר האירועים. עדות זו לא נגבתה. אגב, בהודעתו של עג'לוני מצויה תמיכה לגרסת המשיב, לפיה המתלוננת בעטה בתנור חימום. עג'לוני מסר, כי כאשר הגיע לדירה לאחר התקרית האלימה הבחין בתנור חימום כשהוא מוטל על צדו. גם העד איאד אבו שקרא, אשר התבקש על ידי בני משפחת המשיב להגיע לבית בני הזוג באל-עזרייה, מסר בהודעתו כי הוא הבחין בתנור "זרוק" על הרצפה.  הודעות אלה תומכות בגירסת המשיב לפיה המתלוננת בעטה בתנור, ארוע שכלל לא נזכר בדברי המתלוננת אשר לא הזכירה כל  פעולה מסוג זה שנעשתה על ידה.

בהקשר זה יוזכר גם, כי המשיב טען שהמתלוננת שברה מכשיר טלפון נייד. גם עובדה זו נתמכת בעדותו של פאדל עג'לוני, אשר הבחין בטלפון נייד שבור בדירת בני הזוג. ושוב, בגירסאות שמסרה המתלוננת אין כל התייחסות לעובדה זו.

מעבר לטענת המחדל החקירתי שבאי גביית הודעה מבעל הדירה שהושכרה למשיב, מציין הסניגור, כי לא נעשו ניסיונות לאתר את נהג הרכב אשר הסיע את המתלוננת לבית החולים. המתלוננת עצמה ידעה לציין, כי מדובר באדם המשתייך למשפחת דקידק, והוסיפה, בהודעתה מיום 13.2.06 בשעה 09:22, כי תמסור את פרטיו למשטרה. דבר זה לא נעשה. אמה של המתלוננת ציינה בהודעתה, כי כאשר הגיעה לבית החולים פגשה שם את נהג המונית שהביא את בתה, וגם היא ידעה לאיזה משפחה הוא משתייך. לנוכח נתונים אלה נטען, כי על המשטרה מוטל היה לנסות  לאתר את נהג המונית, דבר שלא נעשה.

8.         בא כוח המשיב הוסיף וטען, כי אף לא נעשה חיפוש בזירת האירוע במטרה לאתר את אותו שיפוד שהמתלוננת טוענת שבאמצעותו תקף אותה המשיב.  לענין זה יצוין, כי מחומר הראיות עולה, כי לא בהכרח מדובר בשיפוד דווקא, וזאת לנוכח האמור בהודעתה של אם המתלוננת לפיה זו סיפרה לה שהותקפה באמצעות "משהו מתכתי שלא הצליחה לזהות" (גיליון 2, ש' 37-38 להודעת האם לינדא לידאוויה).

9.         עוד נטען ע"י המשיב, כי העד איאד אבו שקרא, אשר הגיע לביתם של בני הזוג בעקבות שיחת טלפון מאחותו של המשיב אשר שמעה על הריב שביניהם, שכן היה באזור אל-עזרייה במקרה, מסר בהודעתו, כי כאשר הבחין במתלוננת מחוץ לביתם של בני הזוג, לא ראה כל סימנים על גופה. אכן, העד אבו שקרא ציין, כי היה יכול להבחין היטב במתלוננת, שכן עמד במרחק של כחמישה מטר ממנה והאזור היה מואר והוא לא הבחין בכל פגיעה על גופה. עם זאת, במקום אחר בהודעתו ציין העד הנ"ל, כי מכיוון ששוחח עם המשיב, שגם הוא עמד מחוץ לבית, "אני לא הסתכלתי עליה הרבה". נראה, כי לנוכח העובדה שקיימות ראיות ממשיות על סימני הפגיעה, אין משקל רב לכך שאבו שקרא לא הבחין בחבלות על גוף המתלוננת.

10.       העולה מהאמור לעיל הוא, שאכן כבר בשלב זה ניתן להצביע על נתונים אחדים שיש בהם כדי לכרסם במשקל הראיות שבידי המבקשת. הכוונה לגירסה הלא מוסברת שמסרה המתלוננת באשר למקום האירוע (דחיית א-סלאם ולא אל-עזרייה), לאי גביית הודעה מבעל הבית של המשיב והימנעות החוקרים מלבצע פעולות חקירה לצורך איתור הנהג שהסיע את המתלוננת לבית החולים. לכאורה מדובר בעדים שיכולים לשפוך אור על הפרשה.  כמו כן ראינו כי גירסת המשיב באשר למצב תנור החימום ומכשיר הטלפון הנייד, אשר לדבריו ניזוקו  או נבעטו על ידי המתלוננת, נתמכת בהודעות של עדים נוספים.

עוד יש לציין, כי לנוכח העובדה שהיחסים בין בני הזוג מעורערים, כפי שעולה מחומר הראיות, יש להישמר שמא נעשה ניסיון ליחס למשיב מעשים שלא עשה, כחלק מהמאבקים שבין בני הזוג.